קרנות הון סיכון מחסלות חברות היי-טק גדולות בישראל

קראתי את המאמר של יוסי כהן, מנכ"ל חברת פאנאיה בדה מרקר, ובדרך כלל כשאני קורא מאמר שאני מחבב, אני פשוט עושה לו tweet, וממשיך הלאה. אך במאמר זה הוא תיאר בדיוק את החוויה שאנחנו עברנו בזמנו ב-Cahoots: עוד בקושי היה לנו מוצר סביל, וכבר נדרשנו להעביר את מטה החברה לחו"ל.

תוך כמה חודשים מהגיוס המאסיבי (17 מיליון דולר), כבר כל מטה החברה היה בסן פרנסיסקו, למעט ה-R&D שנשאר בארץ.
היה לנו מנכ"ל אמריקאי, אשר היה איש מכירות מעולה, ונראה שאנחנו "על הגל".
אך התקשורת בארגון היתה בהחלט בעייתית: הבדלי השעות הרגו אותנו. עשינו לא מעט טיסות לארצות הברית וחזרה, וגם המנכ"ל בא כמה פעמים לארץ. שום דבר לא עזר. לבסוף נאלצנו לארוז את הפקלאות ולהעביר את הפיתוח לארצות הברית. אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

יש גם שוני תרבותי לא מבוטל ביננו הישראלים לחברנו האמריקאים, ואת זה למדנו על בשרנו.
אחר כך, ובדיעבד, למדתי ב-MBA, על כמה טעויות "קלאסיות" שעשינו.
היום כבר כולם יודעים שמנכ"ל אמריקאי עם חברה ישראלית, זה בעייתי, אבל, אני מסכים עם יוסי כהן, שגם אם יש מנכ"ל ישראלי, עד שאין פונקציות מבוססות בחברה, אין מה להתחיל לחלק אותה לאיזורים גיאוגרפיים שונים.

המאמר החזיר אותי אחורה לשנים 1999-2002. ממליץ בחום לקרוא:
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=yc20100223_3478